השבועיים האחרונים היו מטלטלים במיוחד. אחרי שביליתי חודשים בבניית אסטרטגיה חדשה לגמביט - הבנתי שכמעט הכל היה טעות. הכל התחיל כשגמביט התחילה להכנס לקצב טוב. עברתי את המחסומים הגדולים - מציאת לקוחות ראשונים, גיבוש תהליך ואפיון השירות. אז התחלתי לחשוב על השלב הבא - והמסקנה שלי הייתה שצריך להתחיל לפנ

עד לפני שנה הייתי שכיר במשרה מלאה, ואז חצי משרה, ואז התמכרתי. - התמכרתי לחופש - התמכרתי ליצירה - התמכרתי לאחריות - התמכרתי לכשלונות היום קשה לי לדמיין את עצמי קם כל בוקר ונוסע למשרד שמישהו אחר בחר. עובד על בעיות שמישהו אחר הגדיר. מייצר הכנסה שמישהו אחר גורף.

החיים יכולים להסתיים בכל רגע. אני אומר לעצמי את המשפט הזה כמעט כל יום. אני לא מדבר רק על מוות. אלא על זה שהחיים יתהפכו ברגע אחד וכבר לא יהיו מה שהם היום. מחלה, תאונה, אבדן פתאומי, אסון. זה קורה לאנשים סביבנו כל יום. וזה יכול לקרות גם לנו. אז למה זה חשוב? כי חיים פעם אחת, ואז נגמר. כי החיים ש

הריב הראשון שלנו 😍 היום לראשונה נקלעתי לחוסר הסכמה עם לקוח. הוא חשב שמשהו כלול בפרויקט ואני חשבתי שלא. זו סיטואציה מתוחה. מילה לא נכונה יכולה להרוס אמון והערכה שנבנו בהרבה מאמץ. הבעיה היא שהאינסטינקט הוא להכנס למגננה. לא לצאת פראייר. "חשוב לי לתת שירות מעולה, אבל צריך לשים את הגבול איפשהו" -